תְּחִלַּ֥ת דִּבְרֵי־פִ֖יהוּ סִכְל֑וּת וְאַחֲרִ֣ית פִּ֔יהוּ הוֹלֵל֖וּת רָעָֽה׃

תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת. כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ"? הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב "ה', אַתָּה יוֹדֵעַ" וְהוּא אָמַר "בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי". כְּלוֹמַר: אִם בְּעֵינֶיךָ אֲנִי נִבְזֶה, חָשׁוּב אֲנִי בְעֵינֵי מַלְכֵי הָאָרֶץ:

וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת. שִׁעְמוּם וְעִרְבּוּב: "לְכָה אִיעָצְךָ" זִמַּת אִוֶּלֶת:

תחלת. אין טעם לדבריו תחלה וסוף:

תחלת. ראשית מאמריו הוא סכלות, וסופו הוא שיעמום רעה, רוצה לומר מתחלה עד סוף המה דברי שטות ושיעמום: