דִּבְרֵ֥י פִי־חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ׃

דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן. עַל שׁוֹמְעֵיהֶם וְנִשְׁמָעִים לוֹ, וְטוֹב לוֹ שֶׁנּוֹטֵל גְּדֻלָּה עֲלֵיהֶם:

וְשִׁפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ. זֶה הַמֵּסִית אֶת חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה, כְּגוֹן בִּלְעָם, שֶׁפָּרַץ גְּדֵרָן שֶׁל עַכּוּ"ם שֶׁגָּדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֲרָיוֹת מִדּוֹר הַמַּבּוּל וְאֵילֵךְ, וְהוּא יָעַץ לָהֶם לִהְיוֹת מַפְקִירִין בְּנוֹתֵיהֶם לִזְנוּת:

דברי פי. חלילה להיות החכם בעל לשון רק שכל הדברים שיוצאים מפיו הם חן והכסיל ישחית על נפשו בדבורו ואמר תבלענו לשון יחיד כענין זבובי מות שמש ירח עמד זבולה:

דברי פי חכם חן. הדברים היוצאים מפי חכם מעלים חן בעיני הבריות, ולכן כולם אוהבים אותו וחפצים בטובתו:

ושפתות כסיל. הדברים היוצאים משפתות הכסיל הם משחיתים אותו, כי לא בדעת ידבר, ועל ידי זה מוכן הוא אל ההשחתה:

תבלענו. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב ב):