קֹהֶלֶת א׳ · ט״ו

מְעֻוָּת. בְּחַיָּיו לֹא יוּכַל לִתְקֹן מִשֶּׁמֵּת. מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּ עַל הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר, אוֹ עַל תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהָיָה יָשָׁר מִתְּחִלָּתֹוֹ וְנִתְעַוֵּת:

וְחֶסְרוֹן לֹא־יוּכַל לְהִמָּנוֹת. זֶה שֶׁחִסֵּר עַצְמוֹ מִמִּנְיַן הַכְּשֵׁרִים, לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת עִמָּהֶם בְּקִבּוּל שְׂכָרָם:

מעוות. פעול כמו מדובר והם שני שרשים והענין אחד שלם ושאיננו שלם ומלת לתקון פועל עומד והענין על דרך הפירו׳ הראשון על שני הפסוקים שהם לפני זה אחר שראה שהכל הבל לא יוכל ההבל לשוב כמו עומד כי המעוות לא יוכל להיות נתקן כי תולדתו מעוות ובעל החסרון אין בו יכולת להמנות עם השלימים וזה הפירוש בחסרון בעל מחסרון או יהיה שם התאר כמו ראשון וארחון או ישוב על מעוות ויהיה מעוות לבדו בתולדתו ומעוות חסרון מחסרונו ועל הפירוש השני שנולד במערכה חסירה אין בו כח להשלים נפשו והנה נמצא המתעסק לחקור עיקר התולדות ממלאכת השמים מתעסק בתוהו וזה נכון ברוב מבני אדם וברוב ממעשיהם:

מעות. אם אירע במעשיו דבר מעוות ומקולקל אין בידו לתקן הקלקול:

וחסרון. דבר הנחסר במעשיו, אין בידו להשלימו להיות נמנה במנין הדברים אשר לא חסרו:

מעות. ענין קלקול והשחתה כמו ודרך רשעים יעות (שם קמו ט):

להמנות. מלשון מנין ומספר:

להמנות. שהחומר אשר הוא סבת העוות והחסרון כמו שהתבאר בטבעיות הוא חסר עד שלא יושג בו המעיין באופן שיהיה אחד כי באחד ימנה כל נמנה. או יהיה הרצון בזה שלא יוכל להמנות חסרונותיו כי עצמו מספר.