נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃

נפשו - הרוח היוצא מאפו.

נפשו. נשימתו תלהט כגחלי אש וכאלו להב יוצא מפיו:

נפשו. על הנשימה יאמר בדרך שאלה:

גחלים. בחסרון כ״ף הדמיון ורבים נמצאים כן:

תלהט. תבער ותשרף כמו תלהט הרים (תהלים פג):

ולהב. שלהבת:

נפשו, ובעת הכעס יתוסף המוקד והגחלים העוממות שבו יתלהטו עד שיצא להב מפיו:

נפשו. נשימתו:

תלהט. תבעיר ותלהיב מגזרת ולהט אותם: