אִיּוֹב מ״א · י׳

עטישותיו - ידוע מדברי רבותינו ז"ל.

עטישותיו. ההבל היוצא ממנו בעת העיטוש תזריח אור ור״ל כ״כ גברה בו חום הטבעי כאלו היה מלא אש וכאלו יבריק ויאיר בעת יוציא ההבל ועם כי טבע הדגים הוא קר:

ועיניו. בקיעות עיניו רחבים ומזהירים כבקיעת השחר:

עטישותיו. לשון עטוש ידוע בדרז״ל וכן אמרו המתעטש בתפלתו (ברכות כד):

תהל. תזריח כמו בהלו נרו (לעיל כט):

כעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר וכן בעפעפי שחר (לעיל ג):

עטישותיו, מתחיל לחשוב הכחות אשר בפנימותו, שגובר בו מאד כח האש והעלעקטרי, עד שע"י העיטוש תהל אור, ועיניו יאירו כעפעפי שחר מרוב כח עלעקטרי ואש שנמצא בו:

עטישותיו. הוא מענין עטוש:

כעפעפי שחר. הוא המקום מהאופק שיזרח ממנו השמש שהוא מאיר טרם זרוח השמש כמו שעה וחומש שעה: