וְה֤וּא מְסִבּ֨וֹת ׀ מִתְהַפֵּ֣ךְ בְּתַחְבּוּלֹתָ֣ו לְפׇעֳלָ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם ׀ עַל־פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל אָֽרְצָה׃

והוא - המקום יסובב מסיבות. והנכון בעיני: שהוא על הגלגל שמתהפך בתחבולות המקום, לפעלי בני אדם.

והוא. העב הזה הנה מחמת סבות מתהפך הנה והנה ברוב תחבולותיו לעשות פעלם המוטל עליהם כפי כל אשר יצוום המקום להריק המטר ע״פ האדמה ר״ל מה שהעבים מתהפכים הנה והנה לא במקרה היא כ״א מחמת סבה ולעשות שליחותו של מקום:

בתחבולותיו. ענין ההתחכמות בדבר מה:

תבל ארצה. מקום המיושב שבארץ נקרא תבל ור״ל במקום המיושב שבארץ או כפל המלה בשמות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל יב):

והוא מסבות, ודבר זה סובב במסבה, שהחק הזה שנתן ה' בטבע האדים ובטבע האויר והחום הצפון בתוכם, סובב הולך תמיד, שבקיץ יוריד את הגשמים ומרעים רעמים, ובחורף יהפך את הגשם לשלג ואת המים לקרח על ידי שיוציא את החום מן המים. בענין שע"י סיבה אחת שנתן בהאדים והמים יסבב כל אלה הענינים ההפכים שהם תולדות החום והקור, והוא מתהפך בתחבולותיו, ע"י תחבולות ה' וקישור העצות וחקי החכמה שהם קשורים כשלשלת זה בזה תתהפך המסבה תמיד לפי מה שערך בחכמה, לפעלם כדי שיפעלו על פני תבל ארצה כל אשר יצום, שע"י המסבות האלה המתהפכים, יעשה ה' כל חפצו וגזרותיו בהנהגת התחתונים לטוב או לרע: