מִ֤י יִתֶּן־לִ֨י ׀ שֹׁ֘מֵ֤עַֽ לִ֗י הֶן־תָּ֭וִי שַׁדַּ֣י יַעֲנֵ֑נִי וְסֵ֥פֶר כָּ֝תַ֗ב אִ֣ישׁ רִיבִֽי׃

הן תוי - יש אומרים: שהוא חסר אל"ף והעניין כי אתאוה שיענני שדי. והנכון: שהוא כמו והתוית תי"ו והעניין כל מה שרשמתי, שדי הוא שיענני.

איש ריבי - שיריב בשבילי.

מי יתן וגו׳. מי יתן לי איש אשר ישמע אלי למלאות תשוקתי כי הן תאותי אשר שדי יענה לי לומר מה פשעי וכמ״ש למעלה אדבר והשיבני כמה לי עונות וכו׳ או שאיש ריבי המתווכח עמדי יכתב בספר כל דברי ויכוחו למען יעמדו ימים רבים ויבחנו דור אחרון הדין עם מי וכמ״ש למעלה מי יתן בספר ויוחקו:

תוי. כמו תאוי והוא מל׳ תאוה ותחסר האל״ף וכן ת״י רגוגי וכ״כ ולא תתאוה (דברים ה) ת״א ולא תירוג:

יענני. מל׳ עניה ותשובה:

וספר. הוא״ו היא במקום או:

מי יתן שומע לי ויודה לדברי, הן תוי, שיעורו הן תוי שדי וספר כתב יענני איש ריבי שאיש ריבי המתוכח עמי יענה אותי ויאמר אלי, הן תוי שדי הן ה' תו ורשם על בשרי את חטאתי שהנגעים שעל בשרי הם המכתב שכתב ה' ורשם את עוני, והוא הספר אשר כתב, ר"ל שחרת על בשרי את פשעי בנגעים ופצעים באותיות כתובים על ספר נלט אם לא, משיב אם לא הייתי נושא ספר זה (שהוא מכתב של עוני ותוי חטאתי) על שכמי לעול ולמשא, ר"ל אם לא היה דביק על גופי, אענדנו עטרות לי, הייתי עושה ממנו עטרה לכבוד ולתפארת, כי בספר של ה' היו כתובים זכיותי לא חטאתי, כי.

תוי. סימני ותוי מגז' והתוית תיו:

יענני. יעיד לי או יהיה הרצון בתוי תאותי ויהיה חסר אלף ויהיה ביאור יענני יענה אותי בהתווכחי עמו על טענותי כי כבר חשק איוב זה כמו שזכר במה שקדם: