אִיּוֹב ל׳ · ח׳

נכאו - יותר נכאים ושפלים מן הארץ, או מאנשי הארץ, כמו: וכל הארץ באו מצרימה.

בני נבל. והנה בניהם השוחקים עלי אשר יקראו בני נבל גם בני בלי שם על כי לא היה לאביהם שם על פני חוץ הנה מאז נשברו ונדכאו גם המה מן הארץ כי בעבור פחיתת אביהם לא מצאו מי יחננם:

נבל. כן יקרא אדם פחות ונבזה:

נכאו. נדכאו ונשברו כמו תהגו אך נכאים (ישעיהו ט״ז:ז׳):

בני נבל גם בני בלי שם, לכן נכאו מן הארץ, ולא הניחום להתחבר עם קיבוץ האנשים:

נכאו. הוא מעניין נכה רוח ומבנין נפעל והרצון שהם שפלים ונכנעים יותר מהארץ: