מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ופירוש מבכי - מרוץ וכמוהו נבכי ים.
חבש - יעצור כמו: ולא חובשו לא אהיה חובש.
ותעלומה יוציא אור - מה שהיה בתעלומות הנהרות יראו, כאשר ייבשו המים ועניין אלה הדברים שהמקום יעשה הדבר, והפך הדבר יתן טוב לרשע גם ישלם לו רע, אפילו מקומות הארץ משתנים ארץ תצמיח וארץ לא יעלה בה כל עשב, ולדעת עיקר אלה העניינים למה זה לא יוכל האדם לדעת תהום, אמר: אילו היה האדם יכול לרדת אל תהום לא ימצא זאת החכמה או למעמקי הים.
מבכי נהרות. בבוא תכלית הנהרות יסגור ויכלא עומק מימיהם לבל יהיו נובעים ומושכים כמאז ובבוא קץ הארץ היבשה אז יצא לאור המעין הנעלם מעין האדם וירבה מימיו עד כי יכסה פני האדמה וכאומר הואיל ויש קץ ותכלית לכל הדברים הגופניים לא יחשבו א״כ הצלחתם למאומה:
מבכי. ענין עומק המים וכן נבכי ים (לקמן לח):
חבש. ענין סגירה וכליאה כמו חבוש בטמון (לקמן מ):
מבכי (אופן ה' להתגלות המתכיות), לפעמים יחבוש ה' מרוצת הנהרות ההולכות נבוכים בלא דרך כבושה, ויחבוש ויקשור מהלכם שינהרו בדרך מיוחד, ועי"כ תעלומה יוציא אור, כי כשהנהר ישים לו דרך מיוחד בין ההרים ישטוף את אדמת ההרים שאצלו, ועי"כ יתגלה תעלומות ההרים ומטמוני מסתרים הצפון בתוכם, כנודע:
מבכי נהרות. מהזלת הנהרות והגרתם:
חבש. עצר וסתם:
