אִיּוֹב כ״ו · י״ב

רגע - עניינו בקע.

בכחו. ברב כחו בקע הים ובתבונתו הכה בו את מצרים כי סכל דעתם ומשכם אל הים להכותם נפש:

רגע. בקע כמו עורי רגע (לעיל ז):

מחץ. הכה והרג כמו מחץ ראש (תהלים קי):

רהב. מצרים קרואים כן כמ״ש קראתי לזאת רהב (ישעיהו ל׳:ז׳):

בכחו רגע הים, החק הזה שחג על פני מים שעל ידו יעלו המים באדים, הוא מרגיע את הים שלא ישוב לכסות הארץ, כנ"ל פסוק ז', ובתבונתו מחץ רהב שבתחלה כסו המים את הארץ, והוא נקרא בשם רהב על גדלו (כמ"ש חז"ל שאמר הקב"ה לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימי בראשית שבעולם ולא רצה ומחץ אותו הקב"ה והרגו, שהמליצה שלפי טבע הבריאה הראשונה היה הים מכסה את הארץ, והשר שלו שהוא טבעו לא רצה לבלוע כל מימי בראשית, כי היו המים מתפשטים על כל הכדור, כי היה האויר החמוצי שהוא האויר החי (כי כל בע"ח מתקיימים ע"י האויר החמוצי כנודע) מעורב עם המים, והשם שינה את טבע המים ע"י שהוציא את האויר החמוצי מן המים ע"י עלייתם באדים ששם יתפרדו מן האויר ע"י הגשם, ויצא מהם רוח החיים ונעשו מתים, וכמ"ש בב"ר (פ"ה) כל העולם כולו מים במים ואת אמרת אל מקום אחד? משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומם מתירן ומוציא רוחן ומסלקם לזויות אחת, כך דרך הקב"ה כל מימי בראשית וסלקן לאוקינוס), וז"ש שהחק הזה מחץ רהב בתבונתו, והוציא את רוח המים:

רגע. נח:

מחץ רהב. הנה מה שיגבה מהים על הארץ ר"ל שסבב שלא יגבה הים על החלק הנגלה מהארץ: