מִצְוַ֣ת שְׂ֭פָתָיו וְלֹ֣א אָמִ֑ישׁ מֵ֝חֻקִּ֗י צָפַ֥נְתִּי אִמְרֵי־פִֽיו׃

מצות שפתיו - עשיתי.

ולא אמיש - והיה חוקי לצפון, אמרי פיו - והעניין שהיו צפונים בלבי ולא יזוזו משם.

מצות שפתיו. מוסב על מלת שמרתי שאמר במקרא שלפניו וכאלו אמר מצות שפתיו שמרתי ולא אסיר אותם מלבי ויותר מלחם חוקי צפנתי אמרי פיו ובעבור זה ימנע להתווכח עמדי:

אמיש. אסור כמו לא ימיש (שמות יג):

מחוקי. דבר קבוע וצורך קרוי חוק:

צפנתי. הסתרתי:

מצות שפתיו (שמרתי) ולא אמיש לעשות רק כפי מצות ה' לא כפי הסברה והשכל האנושי, ונגד באשורו אחזה רגלי, אמר מחקי צפנתי אמרי פיו, כי שמרתי אמרי פיו יותר מחקי וצרכי, שהמצות בעצמם לשמור אמרי פיו היו יקרים לי יתר מהשגת צרכי וחק פרנסתי וכל צרכי, עד שא"א לומר שהיתה העבודה כדי למצוא על ידי זה חקי וצרכי גופי:

ולא אמיש. ולא אסור ממנה, והנה מצות שפתיו דבק עם ולא אט והרצון ולא אטה מצות שפתיו ולא אמיש או יהיה ולא אט דבק עם דרכו שמרתי ועם מצות שפתיו יהיה דבק ולא אמיש ויהיה וי"ו ולא אמיש נוספת כמו וי"ו ואיה וענה: