בַּ֭אֲשֻׁרוֹ אָחֲזָ֣ה רַגְלִ֑י דַּרְכּ֖וֹ שָׁמַ֣רְתִּי וְלֹא־אָֽט׃

באשורו. רגלי אחזה במצעדיו ודרכיו שמרתי ולא הייתי נוטה מהם:

באשורו. בצעדו כמו ואשרו בדרך בינה (משלי ט׳:ו׳):

אט. מל׳ נטיה:

באשורו אחזה רגלי, מצעדי רגלי היה באשורו, היינו לצורך האושר הנפשי, לא לצורך ההצלחה הגופנית, וגם דרכו שמרתי שהלכתי רק בדרך ה', ולא אט אל דרך אחר, שהמעשה היה לפי דרך ה' מבלי נטות מן הדרך, וכוונת המעשה היה רק לשמו ולאושר הנפשיי, ומפרש נגד דרכו שמרתי.

באשורו. פסיעתו:

ולא אט. ולא אטה: