אִיּוֹב כ׳ · כ״ה

שלף - ישלוף החץ מהאשפה ויצא מתוכה, וכמו ברק ירוץ כן יבואו אימים עליו פתע פתאום.

שלף וגו׳. על כי נכון הוא לחרב לזה כאשר מי ישלף החרב מתיקה אז להב החרב מגודל המרירה והאימה שיש בו יהלוך וישליך עליו פחדים כי יהיה לבו חלל בקרבו:

שלף. ענין הוצאה כמו שלף איש נעלו (רות ד׳:ז׳):

מגוה. ענין גוף כמו גוית שאול (שמואל א ל״א:י״ב) והושאל על תיק החרב שהיא כמו הגוף להנפש:

וברק. הוא להב החרב כמו ברק חרבי (דברים לב):

ממרורתו. מפחדתו המר:

אמים. מלשון אימה ופחד:

שלף, מצייר שהחץ של ה' שימית אותו, לא ידמה כחץ של ב"ו שבא מן החוץ אל גופו, רק בהפך שהחץ הזה יבא מן גויתו אל החוץ, ששולף את החץ ויצא מגוה מתוך גויתו יצא החץ, שהחץ תמצא בעצם בגויתו, שהוא החולי הפנימית שיורה ה' בו והיא תמחץ את גויתו מגוה אל החוץ, וברק הבא, ממרורתו, יהלך עליו אמים שהברק שישלח ה' עליו לא יבא מן החוץ, רק מן המרה שלא יצא הברק, והברק הזה של המרה השחורה יפיל עליו אימתה ופחד, כי יחלה בחולי המרה השחורה עד שיחזה תמונות איומות ומבהילות וימות מתוך שגעון ופחד וחולי הדמיון וטירוף הדעת:

מגוה. מהתיק אשר לה או ירצה בזה מגוף הרשע:

וברק. הוא להט החרב:

ממרורתו. היא המרה אשר בה משכן האדומה: