לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃

יגיד רעים. כ״א מן הרעים יגיד לדברי חלקלקות וחנף ולא בדעת ידבר והן ידעתי שכ״א יקבל גמול כי תכלה עין בניו לבל ישיגו תוחלתם כי רע עליך הדבר כי לא לפניך חנף יבוא:

תכלינה. המתאוה לדבר ואינו משיגה קרוי כליון עינים:

לחלק יגיד רעים, כל איש בבוא פקודתו למות, לא יזכור כלל בחיי הרוח שעוד יחיה בעולם הנשמות, ואינו חושב על עניני נשמתו כלל, רק יכין א"ע לחלק נכסיו וקניניו אשר אסף בעוה"ז, ויגיד בצואתו את הריעים והאוהבים שלו המוכנים לחלק, לקחת חלק בעזבונו ולירש את נכסיו, ועיני בניו תכלינה ומי שיש לו בנים תכלינה עיני בניו המצפים שימות אביהם כדי שיירשו נכסיו, ואין איש זוכר כלל בחיי הנשמה ולהכין לו צידה ליום מועד לזכות את נשמתו בעולם הנצחי:

לחלק. מענין שפתי חלקות:

רעים. מחשבות ורעיונים כטעם בנת לרעי: