אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃

קברים לי. מוכן אני לקבר:

אם לא התולים עמדי - יתרעם על חבריו שיאמרו התולים.

ובהמרותם תלן עיני - לא אישן עד שימררו חיי, או מן סורר ומורה, כמו: כל איש אשר ימרה את פיך.

אם לא התולים. הנה מגודל הכאב אני קרוב למיתה אף אם לא היו עמדי רעי המהתלים בי ואף אם לא התמידה עיני לראות במה שהם ממרים ומקניטים אותי והוא כפל ענין במ״ש ור״ל הנה בלא הם אני קרוב למיתה והמה מוסיפים לי עוד צער ויגון:

התולים. ענין לעג כמו התלת בי (שופטים טז):

ובהמרותם. מלשון מרי והקנטה:

תלן. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א):

אם לא, ר"ל הימים הנזעכים הם קברים לי, כי לא נשאר ממציאות האדם בהם שום רושם רק נשאר מהם התולים עמדי שהתולי הזמן ורעתו בזמן העבר נשאר עמדו בזכרונו לא זולת זה, ורק זאת נשאר מן העבר מה שעוד בהמרותם תלן עיני, הרעה שנעשה לי בזמן העבר עדן קיימת במציאות והיא לנגד עיני, אבל דבר אחר לא נשאר ממנו, כי העבר חלף הלך לו ולא ישוב עוד, וא"כ על מה שאתה אומר שרוחי חבלה ושחיי הרוח הוא קיים ונצחי ובלתי חולף עם הזמן, והמשכון הזה ישוב לבית בעליו אחר מות הגוף, (כענין עד בא השמש תשיבנו לו) ואז אקבל שכרי בעולם הנצחי, אני משיב לך.

התולים. אנשי מהתלות ובא בשקל עצומים שהוא אנשי עוצם:

ובהמרותם. ובהכעסת' אותי מענין מרו ועצבו את רוח קדשי:

תלן עיני. ר"ל שעיני רואה הכעסתם ולנה שם: