אִיּוֹב י״ז · א׳

נזעכו. נקפצו כמו נדעכו (לעיל י):

נזעכו - מהענין יתפרש שאין לו חבר במקרא.

רוחי חובלה. הלא כבר רוחי נשחתה וימי חיי הלא נקפצו ממני והלכו להם והרבה קברים לי ר״ל בכל מקום מדרך כף רגלי אני קרוב למות כאלו בכל מקום מוכן לי קבר:

נזעכו. כמו נדעכו וענינו ניתר וקפיצה כמו נדעכו ממקומם (לעיל ו):

רוחי חבלה, שהגם שיכלו חיי העה"ז ביסורים ובלי גמול על מעשי, הלא הרוח שלי הוא אצלי במשכון ופקדון רק לזמן נועד, ובכלות הזמן ישוב המשכון אל בעליו, כמ"ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ואז אקבל גמול מעשי בעולם הנשמות, ע"ז משיב הלא ימי (אשר) נזעכו קברים לי, מצייר במליצתו שחיי האדם הזמנים הוא משך ימי מציאותו בזמן מוגבל, שהימים הקצובים לימי חייו הם הם חיי האדם, וכל יום ויום מחייו הוא חלק מחייו, וכל יום החולף מחיי האדם ונעשה מן יום ההוה יום העבר, חלף ומת חלק מימי חייו, ובזה הזמן הוא הקבר אל חיי האדם, שכל יום החולף ונקבר בקבר הזמן העבר אשר לא ישוב, נקבר בו חלק מחיי האדם וז"ש שימי אשר נזעכו וחלפו, הם קברים לי, שכל יום ויום הוא קבר למציאות האדם ביום ההוא, שלא ישוב עוד כמו שלא ישוב זמן החולף, וכל ימי האדם בצרופם הם קבר כללי למציאותו בכלל, עד שנאמר שאדם פלוני חי בזמן פלוני העבר ובו מצא קבר לו:

חובלה. נשחתה:

נזעכו. נכרתו: