לֹא־יַאֲמִ֣ין שׁ֭וּב מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ (וצפו) [וְצָפ֖וּי] ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃

לא יאמין. בבוא עליו החשך לא יאמין בעצמו שישוב עוד ממנו לחזור לקדמותו:

וצפוי. והוא נראה אל החרב כי החרב רואהו ובא עליו:

וצפוי. ענין הבטה כמו צופה רשע (תהלים לז):

לא, וכשהוא במקום חשך נדמה לו שאי אפשר שישוב מן המקום החשוך ההוא כי יהרג שם, ונדמה לו שהגם שהוא חשך בכ"ז צפוי הוא אלי חרב, שהרוצח שהחרב בידו להרגו רואה אותו הגם שהוא אינו רואהו:

וצפוי הוא אלי חרב. ר"ל שכבר יראהו החרב והטעם שכבר יעבור עליו החרב ויפלח עליו אימו' מות: