הוֹשֵׁעַ ח׳ · ט׳

אֲרֵי אִינוּן גְלוֹ לְאַתּוּר עַל דַהֲלִיכוּ בִרְעוּת נַפְשְׁהוֹן כָּעֲרָד מָרוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל אִתְמְסַרוּ בְּיַד עַמְמַיָא דִרְחִימוּ:

כי, פרא - כמו פרא אדם.

וטעם בודד - כי לא היתה עצתם אחת.

ומלת התנו - מגזרת אתנן, שהיה כל אחד נותן מנחות של אהבים לשרי האומות.

עלו אשור. לבקש מהם עזרה:

פרא. המה כפרא ההולך בדד ויחידי באות נפש מבלי עצה ומבלי מנהיג:

התנו אהבים. נתנו למלך אשור אתנן דרך אהבה למען יעזור לו:

פרא. הוא חמור הבר:

בודד. מל׳ בדד ויחידי כמו איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳):

התנו. מל׳ אתנן זונה ואמר בל׳ בזיון:

כי מבאר מה היה הסבה לזה, שזה היה מפני שהם השתעבדו למלכי אשור ואח"ז בגדו בבריתם ושלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים להתקשר עמהם נגד אשור וזה העלה עליהם חמת מלך אשור (כנ"ל ז' י"א), וז"ש כי המה עלו לאשור, וקבלו עליהם את מלכותו, ואח"ז אפרים התנו אהבים, אח"ז נתן אתנן למלך מצרים, כזונה שיש לה בעל והיא נותנת אתנן לזונים אחרים לבקש מהם אהבה לעזוב את אישה ולמרוד בו. ואמר פרא בודד לו ר"ל גם פרא למוד מדבר שיוצא ומתרחק ממקומו, כמ"ש (ירמיהו ב׳:כ״ד) פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח, בכ"ז הגם שינוע ממקומו דרכו ללכת בודד והוא שונא האהבה והחברה להיות לו רעים רבים, לא כן אפרים שנדמה לפרא למעשיו וכמוהו אהב לנוע ממקומו, הם בקשו רעים רבים ונתנו אתנן לבקש אהבים: