הוֹשֵׁעַ ח׳ · י׳

אַף אִם יְשַׁווּן בֵּית יִשְׂרָאֵל דַחַלְתִּי עַל לִבְּהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא אֲקָרֵיב גָלוּתְהוֹן וַאֲפִילוּ יֶחְכְּמוּן כִּזְעֵיר אַעְדֵי מִנְהוֹן מַרְוַת מַלְכִּין וְשִׁלְטוֹנִין:

גם - טעם אקבצם במצרים, אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט, מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם, ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש: ויחלו רק כמו: וממקדשי תחלו:

גם כי יתנו וגו׳. אף כי יתנו אתנן אל האומות עכ״ז עתה בזמן קרוב אקבץ את האומות ההם לבוא עליהם למלחמה ולא יועילו עם האתנן:

ויחלו מעט. ר״ל במעט זמן בקרוב יחילו וירעדו ממשא מלך אשור והשרים:

יתנו. מלשון אתנן:

ויחלו. מל׳ חיל וחלחלה:

מלך שרים. כמו מלך ושרים ותחסר הוי״ו וכן כסוס עגור (ישעיהו ל״ח:ו׳):

גם, ובכ"ז הגם כי עתה יתנו בגוים, הגם שיתנו אתנן אל הגוים לבקש מהם אהבה וכריתת ברית, בכל זה עדיין יש תקוה שעתה אקבצם ממקומות אשר נדחו שמה ואשיב שבותם, אם ויחלו מלך שרים מעט ממשא, אם המלך והשרים שלהם יחלו ויחרדו מעט, מדברי המשא שנשאו עליהם הנביאים משא ונבואת פורעניות, אם יחלו מעט מדברי הנביאים וישובו אל ה' אקבצם גם עתה: