זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֤וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהֹוָ֖ה לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֤ר עֲוֺנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאותָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ׃

דִבְחִין דִמְגַבָּן מִן אוֹנָס דִבְחִין בִּסְרָא וְאָכְלִין וְקָדָם יְיָ לָא רַעֲוָא בְהוֹן כְּעַן יִסְעַר חוֹבֵיהוֹן וְיִתְפְּרַע עִוְיַתְהוֹן אִינוּן לְמִצְרַיִם יְתוּבוּן:

זבחי - אמר רבי משה הכהן: הבהבי - כדברי רז"ל: ולא הבהבה. ויפת אמר: מגזרת הבהב והיו"ד נוסף כמו שדי. והוא הנכון.

יזכור עונם - שישובו אל מצרים למרות פיו, לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.

זבחי הבהבי. עתה ידבר מול יהודה שאחזו בדרכי עשרת השבטים בבטחון הקרבנות שמקריבים במקדש ואמר להם הנה הזבחים מה שאתם מהבהבין ושורפין לפני יותר טוב הוא יזבחו הבשר לעצמן ויאכלו כי ה׳ אינו מקבלם ברצון:

עתה. ר״ל בזמן קרוב יזכור עליהם המקום את עונם להשיב להם גמול:

ויפקד. כפל הדבר במ״ש:

המה מצרים ישובו. כשגלו מארצם ינוסו לשוב למצרים לשבת שם:

הבהבי. ענין חרוך ושרפה, ובדרז״ל שקפלה ולא הבהבה (שבת כח):

רצם. מלשון רצון:

זבחי הבהבי, העולות שהוקדשו לשמים להביאם כליל על הלהב, הם יוציאו אותם לחולין ויזבחו בשר ויאכלו יעשו מהם זבחי חול ויאכלו את הבשר, באמרם כי ה' לא רצם שאין ה' רוצה בקרבנות כי לדעתם ה' לא ישגיח על מעשה בני אדם אף כי לקבל מהם קרבנות, וע"כ יקריבו לבעלים ולכוכבי השמים וכסיליהם, והקרבן המובא לה' נחשב להם לחטאת, וכ"ז באר מ"ש כי לא חלו ממשא דברי הנביאים, ולא זאת לבד כי גם עתה אשר יזכר עונם ויפקד חטאתם והעניש אותם ע"י מלך אשור, בכ"ז לא חלו מעונשי ה' לשוב אליו רק המה מצרים ישובו, הלכו למצרים ונדמה כאילו שבים למצרים, ר"ל כאילו לא גאלם ה' להיות לו לעם רק ישובו לאשר היו בתחלה במצרים עכו"ם ולא קבלו תורה ומצוה: