הוֹשֵׁעַ ו׳ · א׳

לכו ונשובה. יאמרו לכו ונשובה וגו':

יֵימְרוּן אֱתוּ וּנְתוּב לְפוּלְחָנָא דַייָ אֲרֵי הוּא דִי מְחָנָא וְיַסִנָנָא וּדְאַיְתֵי עֲלָנָא תְּבַר יְנִיחַ לָנָא:

יך - מכה.

ויחבשנו - כמו: ולא חבשו, כי המכה צריכה לזור ולחבש ולרכך באחרונה בשמן.

ובאת מלת טרף - פועל עבר עם יך שהוא עתיד, על דרך הזמן העומד כאשר פירשתי בספרי.

לכו ונשובה. מוסב למעלה לומר הנה בעת יצר יאמרו כה זה לזה לכו ונשובה אל ה׳:

כי הוא טרף. ולא בכח ידו גבר האויב:

וירפאנו. והוא ירפא אותנו כי הכל ממנו ובידו:

יך. הוא הכה אותנו והוא יניח תחבושת על המכה וכפל הדבר במ״ש:

לכו. הוא ענין לשון זרוז:

יך. מלשון הכאה:

ויחבשנו. ענין קשירת המטלית על המכה והשבירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל לד):

לכו ונשובה באמרו כי בצר להם יבקשו את פני ה', יביע אומר מה יאמרו אז בבקשם את ה' ומה ישיב ה' אליהם מענה, הם יאמרו זה לזה לכו ונשובה עד ה', כי הוא טרף המכות שלנו לא היו טבעיים רק באו ממנו וא"כ רק הוא יוכל לרפאות אותנו, ונגד החולי הפנימית שצריך רפואה יאמרו שהוא היה הטורף והוא ירפאנו, ונגד המכה החיצונית שצריך חבוש על השבר, יאמרו כי הוא יך ויחבשנו, כי התשועה תלוי בו לבדו, כמ"ש והוא לא יוכל לרפא לכם וכו':