אֵלֵ֤ךְ אָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־מְקוֹמִ֔י עַ֥ד אֲשֶֽׁר־יֶאְשְׁמ֖וּ וּבִקְשׁ֣וּ פָנָ֑י בַּצַּ֥ר לָהֶ֖ם יְשַׁחֲרֻֽנְנִי׃

אֲסַלֵיק שְׁכִינְתִּי אָתוּב לִמְדוֹר קוּדְשִׁי דִי בִשְׁמַיָא עַד דְיֵדְעוּן דְחָבוּ וְיִבְעוּן מִן קֳדָמַי כַּד תְּעוֹק לְהוֹן יִבְעוּן דְחַלְתִּי:

אלך - לי ואין רודף אחרי, או אלך עם הטרפה והנכון שאטרפם ואלך לי כאשר כתוב אחריו.

אלך עד אשר יאשמו - שיודו שאשמו, או כטעם שממה תשם שומרון. והאדמה לא תשם חסר אל"ף.

ישחרונני - יבקשוני כשחר ויאמרו אלה לאלה לכו. אמר טרף בעבור ככפיר.

אלך. אסלק מהם שכינתי ואשובה אל מקומי השמים:

עד אשר יאשמו. שיכירו בעצמם שהם אשמים ויבקשו פני למחול להם:

בצר. הנה בעת יצר להם ידרשו אותי ולא יחזקו לבבם:

ישחרונני. ענין דרישה כמו שוחר טוב (שם יא):

אלך, נגד מ"ש אני אטרוף ואלך מוסיף לאמר לא לבד כי אלך מאפרים לירושלים כי גם אשובה אל מקומי, שאתרחק מציון ג"כ ואשוב לשמים להתרחק מהם לגמרי, עד אשר יאשמו, וזה ימשך עד עת שישובו בתשובה מעצמם ע"י שיאשמו ובקשו פני, ר"ל שיכירו אשמתם ויבקשו פני וישובו בתשובה, או אם לא יכירו אשמתם מעצמם, עכ"פ בצר להם ישחרונני תמצאנה אותם רעות רבות וצרות ואז ישחרונני ע"י תוקף הצרות: