כְּרֻבָּ֖ם כֵּ֣ן חָטְאוּ־לִ֑י כְּבוֹדָ֖ם בְּקָל֥וֹן אָמִֽיר׃

כְּמָא דְאַסְגֵיתִי לְהוֹן עָלְלָא כֵּן אַסְגִיאוּ לְמֶחֱטֵי קֳדָמַי יַקִירְהוֹן בְּקָלָנָא חֲלִיפוּ:

כרבם - אני הרביתי בניך.

כן חטאו לי - חטאים רבים, על כן כבודם בקלון אמיר - אחליף.

כרובם. כפי מה שאני מוסיף לגדלם כן מוסיפים הם לחטוא לי לכן אחליף כבודם בקלון ר״ל בתמורת הכבוד אתן להם קלון:

כרובם. ענין גדולה כמו כי רבה היא (אסתר א׳):

בקלון. מלשון קלות ובזיון:

אמיר. מלשון תמורה וחלוף:

כרובם, כי בניך עת ירבו, כפי שירבו ויעצמו כן חטאו לי כן יוסיפו לחטוא, עד שכבודם בקלון אמיר, כי כבוד הכהונה הוא מה שנתן להם ה' מתנת האשים לאכול אימורי הקרבן משולחן ה', כשרים היושבים ראשונה במלכות אשר על שולחן המלך תמיד הם אוכלים וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, אבל כבודם זה יוחלף לקלון, כי.