וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃

וּכְעַן אֲגַלֵי יַת קְלָנָהּ לְעֵינֵי עַמְמַיָא רַחֲמָהָא וֶאֱנַשׁ לָא יְשֵׁיזְבִינָהּ מִן יְדִי:

ועתה אגלה את נבלותה - מגזרת נבלה על משקל כי הילדות והשחרות הבל, כי גלוי הערוה נבלה היא.

ועתה. כשאסיר צמרי ופשתי אגלה כעור גלוי ערותה לעיני מערכת השמים ולא יצילנה מי מידי ר״ל לא יוכל מי להשפיע עליה טובה בזולת רצוני:

נבלותה. ענינו דבר כעור ומגונה וכן והשלכתי עליך שקוצים ונבלתיך (נחום ג׳:ו׳):

ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה, שהגם שמאהביה שהם סדרי המערכת עומדים אצלה ועיניהם עליה לטובה, בכל זה אפשיט את בגדיה ואגלה את נבלותה, ואיש לא יצילנה מידי ובזה תבין כי אין להם שום כח נגד ה', ולא לבד שאין בכחם לתת מאומה מבלי רצון ה' כי גם לא יוכלו להועיל שיתקיים בידה הטוב אשר כבר השיגה ידה: