הוֹשֵׁעַ ב׳ · י״א

בְּכֵן יְתוּב מֵימְרִי לְמִטַל עִבּוּרָא בְּעִדַן אִידְרֵיהּ וְחַמְרָא בְּעִדַן מַעֲצַרְתֵּיהּ וְאַצִיל כְסוּת מֵילָא וּבוּץ דִיהָבֵית לָהּ לְכַסְאָה יַת קְלָנָהּ:

לכן - טעם בעתו - שאביא אויביה לקחתו.

והצלתי - והפרשתי וכן כל לשון הצלה.

והצלתי צמרי ופשתי - שנתתי לה לכסות את ערותה.

לכן. הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה:

בעתו. בעת גמר הבשול אקח מהם ע״י ברד וארבה וכדומה:

במועדו. בזמן הביכור:

והצלתי. אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש:

במועדו. בזמנו:

והצלתי. ענין הפרשה כמו הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ״ז:ל״ו):

ערותה. גלוי הבשר:

לכן אשוב, אמר ה' שלכן יעשה עמם מעשים שעל ידם יכירו שחובתם ורעתם אינם מצד המערכת רק ע"י ההשגחה, כי עד עתה שעצר את השמים מהוריד מטר חשבו שזה בא מפאת הטבע והמערכה ולא ה' פעל כל זאת, לכן יעשה בהפך שיתן מטר על הארץ והארץ תתן את יבולה עד שיראו שכפי הטבע והמערכה הם מוכנים לקבל טוב וברכה ושיהיה בר ולחם בארץ רק בעת גמר הדגן והתירוש ישוב ה' ויקח אותו מאתם, וז"ש לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו, הדגן שהיה נגמר בעת קציר אשוב ואקח אותו בחזרה ובזה ידעו שהיא רעה השגחיית, וכן והצלתי צמרי ופשתי אשר כבר נגמרו, והם כבר מוכנים לכסות את ערותה אציל אותם ואקחם מידה, ואז תראה שהגם שמאהביה שהם כוכבי המערכת וסדרי הטבע הם בעזרתה להיטיב לה, בכ"ז לא יוכלו להועיל לה ולהציל אותה מיד ה', וז"ש