הוֹשֵׁעַ י״ג · ב׳

נשא הוא בישראל. משם זכה להנשא להיות מלך ישראל:

וּכְעַן מוֹסִיפִין לְמֶחֱטֵי וַעֲבָדוּ לְהוֹן מַתְּכָא מִכַּסְפְּהוֹן כִּדְמוּתְהוֹן צַלְמָנִין עוֹבֵד אוּמָנִין כּוּלְהוֹן לְהוֹן אִינוּן מַטְעָן נְבִיֵי שִׁקְרָא דָבְחִין לְעוֹבַד יְדֵי אֱנָשָׁא תּוֹרַיָא לְעֶגְלַיָא נָכְסִין:

ועתה יוסיפו - הדור הזה לחטוא.

כתבונם - כתבונתם כמו: וצורם לבלות שאול וצורתם.

להם הם אומרים - בני אדם להתל להם, כי הם מנשקים לבעלים שהם צורות העגלים, כמו: וכל הפה אשר לא נשק לו והם שופכים דם נקי וזהו: ודמיו עליו יטוש והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו ויזבח העגלים למאכלו.

ועתה. בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיק להם עגלי הזהב שעשה ירבעם כי עוד עשו לעצמם כ״א בביתו עשה מסכה מכספם כדמות העצבים שעשה ירבעם:

מעשה חרשים כלה. כל מעשה המסכה היה מעשה חרשים להדמות להעגלים של ירבעם:

להם וגו׳. על העגלים היו אומרים מי שמנשק אותם שכרו הרבה מאד כאלו היה זובח לו בן אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות ולכן עשה כ״א בביתו שיהא מצוי לו לנשקו בכל עת:

מסכה. הנעשה מיציקת המתכת וכן אלהי מסכה (שמות לד):

כתבונם. כמו כתבניתם והוא ענין דמות כמו תבגית (דברים ד):

עצבים. כן יקראו העכו״ם:

חרשים. אומנים:

ישקון. מל׳ נשיקה:

ועתה, אחר שרצחו את המלך בעבור אשם זה איך יוסיפו לחטא, כי עתה יגדל חטאתם ממה שהיה מקודם בהיות המלך חי, כי עתה יעשו להם מסכה מכספם כתבונם, שהמסכה שנעשה עד עתה לא הם עשאוהו רק המלך, ועתה יעשו להם המה. המסכה שנעשה עד עתה לא היה מכספם רק מכסף המלך, ועתה יעשוהו מכספם. המסכה שנעשה עד עתה לא היה מתבונתם ושכלם, ועתה יעשו להם כתבונם לפי הבנתם, הלא חטאם גדול יותר, כ"ז ישיב להם המלך הנרצח.

עצבים. יוסיף לצייר במליצתו נשגבות מצייר שהעצבים הם מעשה חרשים כולה, ר"ל שהעצבים נעשו במלאכת חרש וחושב עד שיש להם פה לדבר, ומצייר כי עצבים להם אומרים העצבים מדברים, והם אומרים אל העם שבאים לישק אותם ולכבדם, יאמרו העצבים אליהם, זובחי אדם עגלים ישקון? אלה שזבחו אדם, היינו שרצחו את המלך על שעבד את העגלים, איך הם עצמם ישקון את העגלים? הלא אחר שבאתם לישק את העגלים מבואר כי זבחתם אדם ורצחתם בחנם?: