וַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת יְהֹוָ֖ה זִכְרֽוֹ׃

נְבִיָא אֱמַר לְהוֹן הוּא יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת דְאִתְגְלֵי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּכְמָא דַאֲמִיר עַל יְדֵי מֹשֶׁה דָכְרָנֵיהּ לְכָל דָר וְדָר:

וה' - הטעם המלאך דיבר עם אביכם והשם גילה שמו למשה, שהוא אלהי המלאכים להיות להם לאלהים, על כן ה' זכרו.

וה׳. ר״ל הלא ה׳ הוא האלהים על צבאות מעלה ומטה והכל שלו ובידו:

ה׳ זכרו. שמו הוא ה׳ המורה שהוא אדון הכל:

זכרו. שמו כי בשם יזכר:

וה' אלהי הצבאות, ע"ז משיב להם הנביא הלא עם בני ישראל אין מקבלים השפעתם מן מלאך ושר, רק הם מקבלים השפעתם מה' בבלתי אמצעי, וה' הוא אלהי הצבאות הוא המושל על צבאות המלאך, ה' זכרו הוא נזכר אצלנו בשם הויה, לא בשם צבאות ומלאך ושר, וא"כ למה תבטחו על מלאך ושר משרי המערכה, הלא.