הוֹשֵׁעַ י״ב · א׳

סבבוני. כבר בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל מלכי עשרת השבטים וכל העם אבל יהודה עודנו רד עם אל מושל עוד ביראת אלהים. רד כמו (במדבר כ״ד:י״ט) וירד מיעקב עוד מלכיהם עם הקב"ה:

אַסְגִיאוּ קָדָמַי כַּדְבִין דְבֵית אֶפְרַיִם וּבְנִכְלְהוֹן דְבֵית יִשְׂרָאֵל וּדְבֵית יְהוּדָה הֲווֹ מַתְקְפִין בְּפוּלְחָנָא עַד דִגְלָא עַמָא דֶאֱלָהָא מֵאַרְעֲהוֹן וְאִינוּן דַהֲווֹ פָלְחִין קָדָמַי בְּבֵית מַקְדָשָׁא מִתְקְרָן עַמָא קַדִישָׁא בְּכֵן הֲווֹ קַיָמִין:

סבבוני בכחש אפרים. הנה מלכות אפרים סבבו אותי כאלו שבים אלי אבל יכחשו בי כי לבם בל עמם:

ובמרמה וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

ויהודה. אבל יהודה עדיין הוא מושל עם האל ר״ל מכריח את העם ללכת עם האל בדרכי התורה:

ועם קדושים. עם אלהים קדושים הוא הנאמן לקיים מאמרו:

רד. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (תהלים ק״י):

סבבוני, אפרים שהוא השבט המולך סבבו אותי בכחש, שהיא הכפירה שכפרו בפנות האמונה ואמרו אל העגלים אלה אלהיך ישראל.

ובמרמה בית ישראל, יתר השבטים הם עסקו במרמה בדברים שבין אדם לחברו לרמאות ולהונות, כמו שיבאר כנען בידו מאזני מרמה, רק יהודה עוד רד עם אל שבימי יותם וחזקיהו משלו ביראת ה' בעניני האמונה.

ועם קדושים נאמן שהנאמנות הוא הפך המרמה, שהוא משותף עם קדושים להיות נאמן ולא ירמו זא"ז: