הוֹשֵׁעַ י״א · ח׳

אֵיכְדֵין אֶמְסְרִינָךְ אֶפְרַיִם אֱשֵׁיצִינָךְ יִשְׂרָאֵל אֵיכְדֵין אֱבַדְרִינָךְ בְּאַדְמָה אֲשַׁוִינָךְ כִּצְבוֹיִים מִתְעָרַע מֵימַר קְיָמִי לְקִבְלִי כַּחֲדָא אִתְגוֹלְלוּ רַחֲמָי:

איך, אמגנך - כמו אתנך כמו אשר מגן צריך, עטרת תפארת תמגנך, תתן לך כמו: כי ארץ הנגב נתתני:

נכמרו - יקדו ונצרבו, כמו: עורינו כתנור נכמרו:

נחומי - מגזרת וינחם ה' - ודברה תורה כנגד בני אדם:

איך אתנך אפרים. ר״ל הנה עכ״ז רחמתי עליך ואומר איך אתנך אפרים ביד העכו״ם איך אמסרך בידם איך אתנך להיות הפוכה כאדמה וכו׳ כאומר איך אוכל לראות באבדן עמי:

נהפך עלי לבי. עם כי כעסתי עליהם הנה נהפך עלי לבי לרחם אותם:

יחד נכמרו נחומי. כל מדות תנחומין שיש בי לנחם על הרעה כולם יחד נתחממו ונתעוררו בלי מצוא צד הפכו:

אמגנך. ענין מסירה כמו אשר מגן צריך (בראשית י״ד:כ׳):

כאדמה. כצבואים הן חברותיהן של סדום ועמורה:

נכמרו. ענין חמום כמו עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳) וזה הלשון יאמר על החמלה:

נחומי. מל׳ תנחומין וחרטה:

איך, (תשובת ה') מצייר עתה בצד א' איך ה' ברוב רחמיו מבקש לשוב אל עיר שומרון כי יודע שאם יתרחק לגבהי שחקים יעשה אתם מלך אשור כלה ולא ישאיר שריד ופליט, בצד אחר יצייר שאינו יכול לשוב אל העיר מפני שרבה רעת שומרון כרעת סדום ועמורה, ובעת ירד ה' לסדום ועמורה הפכם באפו ובחמתו, כמ"ש ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, וזה היה ע"י ששלח מלאכיו שמה שאז בהיותם בתוך העיר התחייב שיהפכו אותה, וכן אם ירד אל עיר שומרון יחוייב שיהפך אותה מפני רעתה, וא"כ א"י מה לעשות שאם לא ישוב אל העיר תהפך ע"י מלך אשור, ואם ישוב אל העיר ויצילה מיד מלך אשור תהפך ע"י ה' וז"ש, בצד א' אני רוצה לשוב אל עיר שומרון כי איך אתנך אפרים, איך אמסור אותך ביד האויב שהוא יעשה אתכם כלה, ובצד האחר איני יכול לשוב אל העיר כי איך אתנך כאדמה אשימך כצבואים, הלא אם ארד אל העיר אצטרך להפכה בידי שמים כמהפכת סדום ואדמה וצבואים עת שבאתי לתוכם, וא"כ לא אדע מה לעשות, בצד א' נהפך עלי לבי, שלבי נהפך לטובה אליהם להגין עליהם מחמת מלך אשור וע"כ אני רוצה לרדת, ובצד אחר יחד נכמרו נחומי, אם ארצה להתנחם מן הרעה שגזרתי עליהם שיהיה להם ע"י מלך אשור וארד אל העיר להצילם, נכמרו נחומי כי אהיה מוכרח להחריב את העיר בעצמי כאדמה וצבואים: