מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך:
עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד:
הֲנָשׁוּב֙ לְהָפֵ֣ר מִצְוֺתֶ֔יךָ וּ֨לְהִתְחַתֵּ֔ן בְּעַמֵּ֥י הַתֹּעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הֲל֤וֹא תֶֽאֱנַף־בָּ֙נוּ֙ עַד־כַּלֵּ֔ה לְאֵ֥ין שְׁאֵרִ֖ית וּפְלֵיטָֽה׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך:
עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד:
להפר. לבטל:
להתחתן. מלשון חתון:
תאנף. מל׳ אף וחמה:
הנשוב מוסב למעלה, אחרי כל הבא עלינו איך נשוב להפר מצותיך, הלא תאנף בנו הלא בזה תכלה חרון אפך בנו שגדר [פעל אנף אם מכלה חרון אפו] עד שלא תהיה לנו שארית ופליטה:
הנשוב להפר מצותיך. אמר זה בתמיה הראוי שנשוב להפר מצותיך אחר שהטבת לנו להקל ענשנו ולהשגיח בנו הלא זה יהיה סבה שתאנף בנו עד כלה לאין שארית ופלטה: