וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר, וַיֹּאמֶר" שְׁנֵי פְעָמִים, אֵינוֹ אֶלָּא לְמִדְרָשׁ, וּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל זֶה: בַּתְּחִלָּה הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. עַכְשָׁיו שֶׁיָּדַע שֶׁמִּמִּשְׁפַּחַת מְלָכִים הִיא, דִּבֵּר עִמָּהּ הוּא בְעַצְמוֹ:

ויאמר המלך אחשורש ויאמר פעמיים להורות שהמלך כעס מיד ומרוב כעסו אמר במהירות מי הוא זה פעמיים כאומ' בכעסו מי זה אתה אמור מי זה אמור מהרה. תי"ו נבעת זורש והטעם כמו נבהל מגז' והנה בעתה.

השאלות:מהו ויאמר ויאמר, כפל מי הוא זה ואי זה הוא, כבר העירותי הלא אחשורוש עצמו הסכים ע"ז ומה שאל עתה:

ויאמר, תחלה שאל המלך לכל אנשי הבית והמן בכללם כמתמיה מי הוא זה, ואחר שאין משיבו שאל לאסתר המלכה, מי הוא זה, שאל שני דברים, א. מי הוא האיש הזה שעשה נבלה כזאת, ב. ואי זה הוא, הסבה אשר עוררתו לזה, ועז"א אשר מלאו מוסב על הסבה מה היא הסבה אשר מלאה את לב האיש ההוא לעשות כן: