אֵיכָה ה׳ · ו׳

מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד. דֶּרֶךְ אָדָם הַנּוֹפֵל וְרוֹצֶה לַעֲמוֹד, מוֹשִׁיט יָד לְמִי שֶׁאֶצְלוֹ לַעֲזוֹר לוֹ, וְאַף כַּאן, לְמִצְרַיִם הוֹשַׁטְנוּ יָד שֶׁיַּעְזְרוּנוּ:

אַשּׁוּר. שֶׁיַּשְׂבְּעוּנוּ בְלַחְמָם:

נָתַנּוּ. כְּמוֹ "נָתַנְנוּ". דַּגְשׁוּת הַנּוּ"ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ"ן שְׁנִיָּה, וְכֵן, "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". וְכֵן, "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם":

מצרים נָתַנּוּ יד - דגשות הנו"ן במלת נתנו תחת נו"ן השרש, כי זאת הנו"ן סימן המדברים. ונתינת היד שבועה וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ (יחזקאל יז יח) והטעם כתקיעת כף כי נשבעו למצרים ואשור ואולי נשׂבע: