וַיַּ֜עַשׂ בְּבֵֽית־קֹ֤דֶשׁ הַקֳּדָשִׁים֙ כְּרוּבִ֣ים שְׁנַ֔יִם מַעֲשֵׂ֖ה צַעֲצֻעִ֑ים וַיְצַפּ֥וּ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃

ויעשו וכו׳. כרובים הם עמדו בארץ והיו מעץ ומצופים זהב:

צעצעים. כמו צאצאים באל״ף והוא מל׳ הצאצאים והצפיעות (ישעיה כב) ותרגומו בניא ובני בניא ואף כי אמר כרובים אמר לתוספת ביאור מעשה צעצועים:

ויעש. במלכים (ו, כג) כתיב שני כרובים, שהיו שוים, ועזרא למדנו שהיו שנים בלתי שוים מצד שזה זכר וזה נקבה, זה משפיע וזה נשפע כמ"ש חז"ל, שכן גם בתורה כתיב בציווי (שמות כה, יח) שנים כרובים ובעשיה (שם לז, ז) שני כרובים מטעם זה, כמ"ש בחבורי התו"ה פ' אחרי. עוד למדנו שהיו מעשה צעצועים, נראה פירושו שהיו נראים כפורחים, כי הכנפים היו עשוים ככנפי העוף העשוים להתפשט ולהתקמץ (ושרשו צעה שפי' מענין תנועה פנימית, כמ"ש ישעיה נ"א על מהר צועה להפתח, שהוא קרוב עם זועה וסועה עיי"ש, וכפל פ' ועי"ן הפעל כמו שעשועים תעתועים)

ויצפו אותם זהב. מפני שבמלכים נזכר שהיה מדה זו קודם הצפוי (ששם נזכר הציפוי לבסוף), למדנו עזרא שעקר המדה היה אחרי הצפוי:

מעשה צעצועים. פירשו בזה בצורת נערים קטנים ויהיה אם כן הענין כפול כי הרצון בכרובים גם כן צורת נערים והרצון בו כמו רובים שהם נערים ונראה לי שהרצון בו מעשה פרישות. ר"ל שהיו פורשים בכנפיהם ויהיה מענין שק ואפר יוצע לרבים (אסתר ד' ג') אע"פ שהם שני שרשים. והנה היו הכרובים עומדים על רגליהם לשני צדדי הארון והיו אחוריהם דבקים לקיר המערבי שבקדש הקדשים ופניהם היו לצד הבית: