דִּבְרֵי הַיָּמִים א׳ ח׳ · ו׳

ואלה בני אחוד. יתכן שהוא בלע והיה נקרא בב׳ השמות:

ויגלום. הראשים ההם הגלו את יושבי גבע אל מנחת:

ויגלום. ענין הנוע ממקום למקום, ועם היא בלא שבי כמו וגם גולה אתה למקומך (ש״ב טו):

ואלה. ר"ל ואלה האחרונים שהם שפופן וחורם היו בני אחוד, שאיש שמו אחוד ממשפחות נעמן הוליד אותם, והם ר"ל שפופן וחורם בני אחוד היו ראשי אבות ליושבי גבע, שבעת שהיה המעשה של פלגש בגבעה היו הם הראשים שמה

ויגלום אל מנחת. ואחר המלחמה של ישראל על גבע הגלו את הראשים שפופן וחורם אל מנחת, שם עיר או מקום, שישראל לא הניחום לגור ביניהם מפני שהם היו הראשים ולא מיחו בדבר:

ואלה בני אחוד. ידוע כי אחוד היה בן גרא כמו שנזכר בס' שופטים וידמה שהוא היה מבני בלע ולזה יוחסו בניו לבלע ואמר שאלו התשעה בנים שזכר שהם בני אחוד היו ראשי האבות ליושבי גבע כי עיר גבע היתה מנחלת בני בנימין כמו שנזכר. והנה הגלו קצתם אל עיר מנחת כי גברה יד קצתם על קצתם. והנה זכר: