וְיוֹקִ֞ים וְאַנְשֵׁ֣י כֹזֵבָ֗א וְיוֹאָ֧שׁ וְשָׂרָ֛ף אֲשֶׁר־בָּעֲל֥וּ לְמוֹאָ֖ב וְיָשֻׁ֣בִי לָ֑חֶם וְהַדְּבָרִ֖ים עַתִּיקִֽים׃

אשר בעלו למואב. אשר נלחמו עם מואב והיו אדונים להם:

וישבי לחם. כן שם איש:

והדברים עתיקים. כאומר אף כי אמרתי מדבר מלחמה ונצחון ואין הדבר ידוע הנה אל תתמהו על זה כי הדברים האלה המה מיושנים ועבר זמן רב ונשכח מן הבריות:

בעלו. ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

עתיקים. ענין יושן כמו ועתיק יומין (דניאל ז׳):

ויוקים. היה ראש משפחה

אשר בעלו למואב. פי' הרד"ק שכבשו את מואב והיו אדונים להם

וישבי לחם. היו ג"כ ראש ממשפחה הזאת. וי"מ שנשאו נשים מואביות

והדברים עתיקים. ספור זה הוא ספור ישן עתיק ימים שהיה להם קבלה עתיקה, או ר"ל שפרטי המעשה נעתקו על ספר מיוחד שהיה אז ביד עזרא:

ויואש ושרף אשר בעלו למואב. ד"ל אשר בטלו לבנות מואב:

והדברים עתיקים. ר"ל שהם קדומים מאד ואפשר שהיה זה בימי משה בשיטים ואפשר שהיה בימי השופטים ואפשר עוד שהיו אלו מחלון וכליון והיו להם שני שמות: