דִּבְרֵי הַיָּמִים א׳ כ״ח · ח׳

לעיני כל ישראל. ר״ל בפני כולכם אני מזהיר אתכם לאמר שמרו ודרשו וכו׳:

ובאזני אלהינו. כאומר וה׳ יהיה לעד:

למען תירשו. למען יתקיים לכם ירושת הארץ ולהנחיל אותה לבניכם ובניכם לבניהם וכן עד עולם:

ועתה. ר"ל כי כפי שיוסיף ה' להטיב עם האדם כן חייב לו בתוספת עבודה והכנעה יתירה, והכ"ג כורע בסוף כל ברכה וברכה והמלך כיון שכרע שוב אינו זוקף, וע"כ ממצות המלך שתהיה עמו ספר משנה תורה וקרא בו כל ימי חייו, ויתר מצות המלך נוסף על כלל המצות, ועפ"ז א"ל שכל ישראל שקבלו מה' טובת ירושת הארץ מחוייבים לשמור מצותיו שבזה יתקיימו בארץ הם ובניהם עד עולם. אבל אתה שלמה בני, שהפליא ה' עמך בחסדים גדולים אין די לך בזה לבד, רק דע, אם באמונות ודעות לא די שתסמך על הקבלה בלבד רק דע את אלהי אביך, ע"פ הידיעה, שתשכיל בדרכיו ואמתיותיו ע"פ ידיעת השכל. ואם במעשים, עבדהו, כעבד העובד תמיד בלי הפסק, ושתהיה העבודה בלב שלם ובנפש חפצה, שלא תהיה בעבור שום פניה חיצונית רק בלב שלם, ולא מתוך הכרח ויראת העונש, רק מאהבה עד שנפשך תחפוץ בעבודתו

כי כל לבבות דורש ה'. הלב מציין כח הממשלה אשר בנפש

ויצרי המחשבות. הם קודמים לבחירת הלב, שהאדם יחשוב מחשבות, והנפש תעלה ממעמקיה ציורים רבים ורובם נוטים לרעה, כמו ציורי התאוה והגאוה והכעס וכדומה, ואז צריך להלחם עם היצר, והלב שהוא כח המושל ימשול על יצרי המחשבות, וה' דורש את הלב באיזה דרך יבחר, וגם את ציורי המחשבות המצטיירים ועולים על הלב. ומ"ש כל לבבות דורש, הוא עונה על עבדהו בלבב שלם. ומ"ש וכל יצר מחשבות מבין, הוא עונה עמ"ש בנפש חפצה, שמי שהגיע למדרגה עד שנפשו תחפוץ ותחשוק בעבודת ה', לא יצטייר בלבו ציור אחר שהוא נגד עבודת ה' ולא יחפוץ ברע כלל, עד שלא תתקומם בנפשו מלחמה כלל ולא יצטרך לכבוש את יצרו כי לבבו מלא מיראת ה' ושמח בעבודתו, ולא תאמר שדבר זה קשה והוא נגד טבע האדם, כי אם תדרשנו ימצא לך, בין בענין הידיעה שאמר דע אלהי אביך שישכילך האמתיית וענינים אלהיים, בין בענין העבודה הבא לטהר מסייעין לו

ואם תעזבנו יזניחך לעד. וכבר התבאר אצלי שפעל זנח מורה שעושה רושם בדבר המרוחק מאתו (עמ"ש ישעיה יט), וכ"כ בפי' רש"י פה שזנח קשה מן עזב:

ועתה לעיני כל ישראל. ר"ל לעיני כלכם ולפני ה' ית' אני מזהיר אתכם שתשמרו ותדרשו כל מצות ה' אלהיכם למען תירשו הארץ הטובה הזאת אתם וזרעכם עד עולם: