רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ויקהל דויד את כל שרי ישראל. אלו השרים שרי שבטים כדכתיב (לעיל כז) ועל שבטי ישראל לראובני:
וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כׇּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ וְשָׂרֵ֣י הָאֲלָפִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֡וֹת וְשָׂרֵ֣י כׇל־רְכוּשׁ־וּמִקְנֶה֩ ׀ לַמֶּ֨לֶךְ וּלְבָנָ֜יו עִם־הַסָּרִיסִ֧ים וְהַגִּבּוֹרִ֛ים וּֽלְכׇל־גִּבּ֥וֹר חָ֖יִל אֶל־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ויקהל דויד את כל שרי ישראל. אלו השרים שרי שבטים כדכתיב (לעיל כז) ועל שבטי ישראל לראובני:
המשרתים. חוזר הוא על המחלקות:
ולכל גבור חיל. כפל הדבר לומר שאיש לא נעדר מכל הגבורים:
הסריסים. ענין שררה:
כל שרי ישראל. כלל, ואחריו פרט שרי השבטים המנוים (כז, טז - כב)
שרי המחלקות. (שם א - טו)
שרי כל רכוש. (שם כה - כח)
ומקנה. (שם כט - לא):
ושרי המחלקות המשרתים את המלך. הם אשר זכר שהיו על כל מחלוקת עשרים וארבעה אלף והיו משרתים כל אחד מהם בחדשו: