מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה׳ מ״מ מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה:
וַיְהִ֨י עָלַ֤י דְּבַר־יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר דָּ֤ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּ֚י דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה׳ מ״מ מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה:
ויהי דבר ה'. זה דבר אחרי נבואת נתן (הנ"ל סי' יז) כמש"ש פסוק י', וטרם שנולד שלמה כמ"ש בפסוק ט'
דם לרוב. א] ששפך דם שלא לצורך, במלחמות הרשות שעשה. ב] מלחמות גדולות עשית. מה שהיה מוכרח לעשות מלחמות מצוה או עם אויבים שהתגרו בו מלחמה, ומ"מ לא תבנה בית כי דמים הרבה שפכת, ותנאי בנין הבית הוא בעת מנוחה, וע"י איש מנוחה כמ"ש (ש"ב ז):
כי דמים רבים שפכת ארצה לפני. ידמה שלא היה רצון ה' יתברך שיבנהו דוד להגלות לפניו שעתיד ליחרב ואולי יאמרו כי בעון דוד שהרג נפשות רבות מהגוים עשה ה' יתברך כן לבית הזה ולישראל: