וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃

ויאמר וכו׳. להשיב חרבו וכן עשה וישב חרבו לבל להשחית כלל מעתה:

נדנה. הוא נרתק החרב ודוגמתו בגו נדנה (דניאל ו):

נדנה. תיקה ומזבח העולה שעשה הכל היה בעת ההיא בבמה אשר בגבעון ולא יכול דוד ללכת שם לדרוש אלהים בבמה הגדולה כי נבעת מפני חרב המלאך ולזה מהר דוד לקרא את ה' שם וכאשר ראה כי ענהו ה' יתברך שם אז הכיר וידע כי זה הוא המקום אשר בחר ה' לשום שמו שם ולזה אמר: