וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ אֶל־נֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדׇקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָבֹ֜אוּ הָעֲרֵלִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד {ס} וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃

והתעללו בי. ליסרני ביסורי בזיון:

כי ירא מאד. פחד מה׳ לשלוח יד במשיחו:

ויפול עליה. להמית את עצמו בה:

שלוף. ענין הוצאת החרב מתערה:

ודקרני. ענין נעיצה ותחיבה כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו):

והתעללו. ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי (במדבר כ״ב:כ״ט):

ולא אבה. ולא רצה:

והתעללו בי. עמש"ש פסוק ד'

ויפול עליה. ולא כתיב וימת, שנעשה גוסס והעמלקי גמר מיתתו כמ"ש (ש"ב א):