וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃

הפסוק מזכיר את חטא העגל שבחורב: ״ובחרב הקצפתם את ה׳ ויתאנף ה׳ בכם להשמיד אתכם״. לפי פשט הדברים, כפי שמתרגם אונקלוס, זהו החטא החמור ביותר ברשימת המרידות - דווקא בחורב, במקום מתן התורה, הכעיסו ישראל את ה׳ עד שרצה להשמידם. הפסוק פותח את סיפור חטא העגל שיפורט בהמשך הפרק. הזכרתו כאן משמשת את מטרת הפרשה: להוכיח שישראל אינם ראויים לארץ מכוח צדקתם. אם במעמד הנשגב ביותר, מיד לאחר קבלת התורה, נכשלו בעבודה זרה שהובילה את ה׳ לחרות בהם עד כדי איום כליה, ברור שאין לתלות את ירושת הארץ בזכותם.