אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃

אל תאמר בלבבך. צִדְקָתִי וְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם גָּרְמוּ:

לָא תֵימַר בְּלִבָּךְ בִּדְיִתְּבַר יְיָ אֱלָהָךְ יָתְהוֹן מִקֳדָמָךְ לְמֵימַר בְּזָכוּתִי אַעֲלַנִי יְיָ לְמֵירַת יָת אַרְעָא הָדָא וּבְחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ מְתָרֶכְהוֹן מֵקֳדָמָךְ

אל תאמר בלבבך - כשיהדוף - ה' אלהיך אותם מלפניך - שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת אלו האומות נתחייבו ברשעם להתגרש מן הארץ, ומה שאני זוכה בה יותר מאומה אחרת.

בצדקתי הביאני ה' - יותר משאר אומות הואיל, כי - ברשעת הגוים - האלה ה' - מורישם.

[מורישם מפניך חוץ ממראית פניך].

אַל תֹּאמַר וְגוֹ׳. קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁצִּוָּה בְּבַל יֹאמְרוּ בְּצִדְקָתָם מָצִינוּ שֶׁסְּתָרוֹ בִּדְבָרָיו, אֶלָּא מַאֲמַר ״וּבְרִשְׁעַת״ הֲרֵי גַּם הוּא מַסְכִּים וְהוֹלֵךְ כְּאָמְרוֹ בְּסָמוּךְ ״כִּי בְּרִשְׁעַת״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן לָמָּה יְצַוֶּה לָהֶם בְּבַל תֹּאמַר. וְאוּלַי שֶׁחָשׁ שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁלֹּא אָסַר לָהֶם מַאֲמַר ״בְּצִדְקָתִי״ אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא יִגְמְרוּ אוֹמֶר ״וּבְרִשְׁעַת״, אֲבָל כְּשֶׁיֹּאמְרוּ גַּם כֵּן ״וּבְרִשְׁעַת״ וְגוֹ׳ אֵין אִסּוּר הֲגַם שֶׁיֹּאמְרוּ ״בְּצִדְקָתִי״, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַל תֹּאמַר בְּצִדְקָתִי״ הֲגַם שֶׁתִּגְמְרוּ אוֹמֶר ״וּבְרִשְׁעַת״ וְגוֹ׳.