וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃

וְתִדַע עִם לִבָּךְ אֲרֵי כְּמָא דִי מְאַלֵף גַבְרָא יָת בְּרֵהּ יְיָ אֱלָהָךְ מְאַלֵף לָךְ

וידעת עם לבבך. שידע באמונת לבו שהוא העיקר ובעבור שתשמע אל האלוה המיסר אותך ואם הרעיבך ליסרך ויענך בדרך בצמא שכרך שיביאך אל הארץ הטובה:

ה׳‎ אלקיך מיסרך שלא הושיט לך מזון לכמה ימים בפעם אחת פן תמרוד בו אלא מזון לפרנסת היום כדי שיהו עיניך תמיד תלויות בו.

וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁיְּשַׁעֵר הָאָדָם עִם לִבּוֹ שֶׁאֵין טֶבַע אָדָם לְהוֹכִיחַ וּלְיַסֵּר אֶלָּא לִבְנוֹ, כִּי עָלָיו יַקְפִּיד בִּרְאוֹתוֹ עֲשׂוֹת רַע, מַה שֶׁאֵין כֵּן יַרְגִּישׁ לִבּוֹ בִּרְאוֹת בֶּן חֲבֵרוֹ עֲשׂוֹת רֶשַׁע. וְזֶה מִטֶּבַע הַמֻּטְבָּע בֶּאֱנוֹשׁ לְהַרְגִּישׁ עַל בְּנוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה וִיקַלְּלֶנּוּ וְיַכֶּנּוּ, מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו. כְּמוֹ כֵן ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, פֵּרוּשׁ שֶׁהֲגַם שֶׁהָאֻמּוֹת עוֹשִׂים רֶשַׁע וְתוֹעֵבוֹת לֹא יַקְפִּיד עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁמַּקְפִּיד עָלֶיךָ, לִהְיוֹתוֹ אֱלֹהֶיךָ שֶׁנִּתְיַחֵד שֵׁם אֱלֹהוּתוֹ עָלֶיךָ, וְלָזֶה מְיַסְּרֶךָ עַל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא טוֹב עֲשׂוֹת.