דְּבָרִים ח׳ · ה׳

וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃

במילים פשוטות

מן הזיכרון של הנדודים למד הכתוב לקח: ״וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך״. אונקלוס מתרגם ״מיסרך״ בלשון לימוד וחינוך, ״מאלף לך״. אבן עזרא מבאר שידיעה זו צריכה להיות מושרשת באמונת הלב, שהיא העיקר, כדי לשמוע אל האל המייסר; ואף שהרעיב את ישראל וענה אותם בצמא במדבר, סוף השכר להביאם אל הארץ הטובה. חזקוני מוסיף שהייסור התבטא בכך שה׳ לא נתן מזון לימים רבים בבת אחת, אלא מזון יומי בלבד, כדי שיהיו עיני העם תלויות תמיד בו ולא ימרדו. הייסור הוא אפוא ביטוי לאהבת אב ולחינוך.
מבוסס על אונקלוס, אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִדַע עִם לִבָּךְ אֲרֵי כְּמָא דִי מְאַלֵף גַבְרָא יָת בְּרֵהּ יְיָ אֱלָהָךְ מְאַלֵף לָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וידעת עם לבבך. שידע באמונת לבו שהוא העיקר ובעבור שתשמע אל האלוה המיסר אותך ואם הרעיבך ליסרך ויענך בדרך בצמא שכרך שיביאך אל הארץ הטובה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ה׳‎ אלקיך מיסרך שלא הושיט לך מזון לכמה ימים בפעם אחת פן תמרוד בו אלא מזון לפרנסת היום כדי שיהו עיניך תמיד תלויות בו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁיְּשַׁעֵר הָאָדָם עִם לִבּוֹ שֶׁאֵין טֶבַע אָדָם לְהוֹכִיחַ וּלְיַסֵּר אֶלָּא לִבְנוֹ, כִּי עָלָיו יַקְפִּיד בִּרְאוֹתוֹ עֲשׂוֹת רַע, מַה שֶׁאֵין כֵּן יַרְגִּישׁ לִבּוֹ בִּרְאוֹת בֶּן חֲבֵרוֹ עֲשׂוֹת רֶשַׁע. וְזֶה מִטֶּבַע הַמֻּטְבָּע בֶּאֱנוֹשׁ לְהַרְגִּישׁ עַל בְּנוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה וִיקַלְּלֶנּוּ וְיַכֶּנּוּ, מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו. כְּמוֹ כֵן ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, פֵּרוּשׁ שֶׁהֲגַם שֶׁהָאֻמּוֹת עוֹשִׂים רֶשַׁע וְתוֹעֵבוֹת לֹא יַקְפִּיד עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁמַּקְפִּיד עָלֶיךָ, לִהְיוֹתוֹ אֱלֹהֶיךָ שֶׁנִּתְיַחֵד שֵׁם אֱלֹהוּתוֹ עָלֶיךָ, וְלָזֶה מְיַסְּרֶךָ עַל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא טוֹב עֲשׂוֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל