כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהֹוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}

הפסוק חותם את הפרשה: ״כגוים אשר ה׳ מאביד מפניכם כן תאבדון, עקב לא תשמעון בקול ה׳ אלהיכם״. אבן עזרא מבאר ״עקב״ - שכר באחרית, בין לטוב בין לרע. רשב״ם מסביר שזהו סיום המקביל לפתיחת הפרשה: ״והיה עקב תשמעון״ - תנחלו את הארץ, ו״עקב לא תשמעון״ - תאבדון ממנה. משמעות הדברים היא שאם ישכחו ישראל את ה׳ וילכו אחר אלילים, יאבדו כשם שאובדים העממים שה׳ מגרש מפניהם. העונש נקבע בהתאם למעשה - ״עקב לא תשמעון״ - כתוצאה ישירה של אי-שמיעה בקול ה׳. כך נסגר מעגל הברכה והקללה התלוי בשמירת מצוות ה׳.