דְּבָרִים ח׳ · י״ט

וִיהֵי אִם מִנְשָׁאָה תִנְשֵׁי יָת דַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּתְהַךְ בָּתַר טַעְוַת עַמְמַיָא וְתִפְלְחִנוּן וְתִסְגוּד לְהוֹן אַסְהֵדִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵין אֲרֵי מֵיבַד תֵּיבְדוּן

(יט-כ) אָבֹד תֹּאבֵדוּן וְגוֹ׳ כַּגּוֹיִם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לְדַמּוֹת וְלוֹמַר כַּגּוֹיִם וְגוֹ׳, עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לְבַסּוֹף פַּעַם שְׁנִיָּה כֵּן תֹּאבֵדוּן וְלֹא סָמַךְ לְמַה שֶׁאָמַר בִּתְחִלָּה ״אָבֹד תֹּאבֵדוּן״ שֶׁעָלָיו חוֹזֵר מַאֲמַר ״כַּגּוֹיִם״ וְגוֹ׳.

אָכֵן יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה א,ז) שֶׁלֹּא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁבִּטְּלוּ בָּהּ דִּבְרֵי תוֹרָה, וַהֲגַם שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִם הָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה לֹא הָיְתָה נֶחְרֶבֶת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּמֵעַתָּה יֵשׁ מָקוֹם לְהַרְשִׁיעַ וְלַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וּלְהַעֲרִים לִלְמֹד תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁתָּגֵן עֲלֵיהֶם לְבַל יֹאבְדוּ. לָזֶה בָּא הַמַּאֲמָר כָּאן כְּשֶׁבָּא לְהַתְרוֹת עַל עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁתְּסוֹבֵב שֶׁיֹּאבְדוּ מִן הָאָרֶץ, אָמַר הַעִדֹתִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲרֵינִי מַתְרֶה בָּכֶם ״כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, וּפֵרוּשׁ בַּתְּחִלָּה אֲבֵדָה אַחַת תֹּאבֵדוּן, וְהוּא שֶׁתִּהְיוּ כַּגּוֹיִם חֲסֵרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׁכָּחֵם ה׳ מֵהֶם וְיִהְיוּ כַּגּוֹיִם, וְאָז ״כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה׳ מַאֲבִיד וְגוֹ׳ כֵּן תֹּאבֵדוּן״ זוֹ אֲבֵדַת עַצְמָם. וּכְפִי זֶה תֵּבַת כַּגּוֹיִם נִמְשֶׁכֶת לְמַעְלָה, לוֹמַר דִּמְיוֹן הָאֲבֵדָה שֶׁיִּהְיוּ כַּגּוֹיִם, וְנִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה, לְדִמְיוֹן אֲבֵדַת הַגּוֹיִם עַצְמָן מִן הָאָרֶץ. וְאָמְרוֹ עֵקֶב וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ כֵּיוָן שֶׁאֵין תּוֹרָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם יֵשׁ לָהֶם תּוֹרָה הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה תּוֹרָה תַּעֲמֹד לָהֶם. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר בְּקוֹל ה׳, וּכְבָר הֲעִירוֹתִיךָ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיַּזְכִּיר ״קוֹל״ יְדַבֵּר עַל הַתּוֹרָה.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כַּגּוֹיִם וְגוֹ׳, כֵּן תֹּאבֵדוּן, כִּי מִלְּבַד אֲבֵדָתָם שֶׁאָמַר לְמַעְלָה בְּמַאֲמַר ״אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, עוֹד צָרָה אַחֶרֶת לָהֶם, אַחַר שֶׁיֹּאבְדוּ הַנִּשְׁאָרִים בָּהֶם יִהְיוּ כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר וְגוֹ׳ כֵּן יֹאבֵדוּן, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּכָּרֵת מֵהֶם נְבוּאָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֹּאבְדוּ, וְעַל זֹאת יֶחֱרַד לֵב עַם ה׳ שֶׁאֵין קְלָלָה בָּעוֹלָם כָּזוֹ. אוֹי לַדּוֹרוֹת שֶׁטָּעֲמוּ כּוֹס הַמַּר הַזֶּה מַר מִמָּוֶת, וְהוּא רַחוּם יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ כִּי יִתֵּן אֶת רוּחוֹ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי שְׁלֹשָׁה מִינֵי פֻּרְעָנוּת רָמַז לָהֶם כָּאן. הָאֶחָד - דִּמְיוֹן שֶׁאֵרַע לָהֶם בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, שֶׁהָרַג מֵהֶם מַה שֶׁהָרַג נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע וְהִגְלָה הַנִּשְׁאָרִים, וְהוּא מַאֲמַר אָבֹד תֹּאבֵדוּן. ב׳ - דִּמְיוֹן מַה שֶׁאֵרַע לָהֶם בִּימֵי מָרְדְּכַי שֶׁבִּקֵּשׁ הָמָן הָרָשָׁע לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וְהוּא מַאֲמַר כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה׳ מַאֲבִיד, פֵּרוּשׁ, שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם (דברים כ:טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה עָנְשָׁם, וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה גְּזֵרַת הָמָן עַל יִשְׂרָאֵל לוּלֵי זְכוּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁעָמְדוּ וּבִטְּלוּ הַגְּזֵרָה. וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר כֵּן תֹּאבֵדוּן, לוֹמַר שֶׁהוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. ג׳ - גְּזֵרוֹת הֶעְדֵּר הַנְּבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה׳. הַכַּוָּנָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״עֵקֶב״ - פֵּרוּשׁ, בְּסוֹף הַמּוּסָרִים וְהַתּוֹכָחוֹת יִהְיֶה לָכֶם זֹאת שֶׁלֹּא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה׳, וּכְבָר כָּתַבְתִּי שֶׁאֵין יִסּוּרִים מָרִים מִמְּרִירוּת הַמָּוֶת כְּדָבָר זֶה.