וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ {פ}

ושמעת ישראל ושמרת לעשות, אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד, כאשר דבר ה׳ אלהי אבתיך לך, ארץ זבת חלב ודבש. אבן עזרא מבאר ש״ושמרת לעשות״ פירושו והנה אצווך שתשמור אשר ייטב לך, וש״ארץ זבת חלב״ דבק עם ״לרשתה״. חזקוני מבאר שהמקרא קצר, וכוונתו ״כאשר דבר ה׳ לתת לך ארץ זבת חלב ודבש״. הפסוק קורא לישראל לשמוע ולעשות את המצוות, וההבטחה בצדן היא טובה, ריבוי וארץ זבת חלב ודבש. הפסוק מדגיש את השכר הכרוך בשמירת המצוות: לא רק אריכות ימים אלא גם שגשוג בארץ ברוכה. יש כאן חיבור בין הנאמנות לה׳ לבין הברכה הגשמית של ריבוי וישיבה בארץ פורייה. הפסוק מעודד את ישראל לשמוע ולקיים, ומבטיח שהמצוות מובילות לחיים טובים בארץ המובטחת, המתוארת כארץ זבת חלב ודבש.