לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶת־כׇּל־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֺתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּ֒ךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃

למען תירא את ה׳ אלהיך לשמר את כל חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך, אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך, ולמען יארכן ימיך. הפסוק מבאר את תכלית המצוות: יראת ה׳ ושמירת חוקיו על ידך ועל ידי בניך ונכדיך, כל ימי חייך, וההבטחה בצדה היא אריכות ימים. אונקלוס מתרגם ״בדיל דתדחל קדם ה׳ אלהך״. הפסוק מדגיש שמטרת המצוות היא הנחלת יראת ה׳ לדורות. יש כאן ראייה בין דורית: המצוות נועדו לא רק לפרט אלא להעברה לבנים ולנכדים. הפסוק מלמד שקיום המצוות ויראת ה׳ הם נחלת הדורות, ושכרם אריכות ימים. יש כאן חיבור בין הנאמנות לה׳ לבין המשכיות המסורת מדור לדור, המבליט שהיראה והשמירה אינן חד פעמיות אלא צריכות להימשך בכל הדורות.