דְּבָרִים ה׳ · כ״ח

וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כׇּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃

במילים פשוטות

ואתה פה עמד עמדי, ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם, ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה. אבן עזרא מבאר שהטעם שישוב, ומבאר שרוב התורה מסיני נאמרה למשה. רשב״ם מבאר שזהו שאמר משה למעלה ״ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם״. הפסוק מתאר את הוראת ה׳ למשה להישאר עמו כדי לקבל את כל המצוות, החוקים והמשפטים שילמד את העם לעשות בארץ. הפסוק מבליט את תפקידו המיוחד של משה: בעוד העם שב לאוהליו, משה נשאר לקבל את התורה כולה. יש כאן ביסוס של מעמד משה כמקבל התורה ומוסרהּ לישראל. הפסוק מדגיש שכל המצוות שיימסרו דרך משה מקורן בציווי ה׳, ותכליתן קיום בארץ המובטחת, ובכך מעמיד את משה כחוליה המקשרת בין ה׳ לעם בכל התורה.
מבוסס על אבן עזרא, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַתְּ הָכָא קִים קֳדָמַי וֶאֱמַלֵל עִמָךְ יָת כָּלּ תַּפְקֶדְתָּא וּקְיָמַיָא וְדִינַיָא דִי תַלְפִנוּן וְיַעְבְּדוּן בְּאַרְעָא דִי אֲנָא יָהֵב לְהוֹן לְמֵירְתַהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואתה פה עמוד עמדי. הטעם שישוב וכן כ' ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים והנה רוב התורה מסיני נאמרה למשה רק משה אמרה במדבר סיני ובאותם אחד עשר יום שנסעו מסיני כפי דעתי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו' ועשו בארץ וגו' - זהו שאמר משה למעלה: ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וגו' לעשותכם אותם בארץ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואתה פה עמד עמדי שוב לעמוד עמדי.

ועשו בארץ וגו׳‎ הוא שנאמר למעלה ואותי צוה בעת ההיא ללמד לעשותכם בארץ וגו'.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאַתָּה פֹּה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל פִּקּוּדֵי ה׳ עַד עַתָּה, לָזֶה ה׳ גָּמַר בַּעֲדָם וּקְבָעוֹ לְשָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ ״וְאַתָּה פֹּה״ וְגוֹ׳, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְגוֹ׳. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁבְּהַגִּיעַ הַמִּצְוָה מֵה׳ לְמֹשֶׁה כְּאִלּוּ נִתְקַבְּלָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוּהוּ שָׁלִיחַ, וּכְדִין שְׁלִיחַ הָאִשָּׁה לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלָם הַשָּׁלִיחַ כְּאִלּוּ בָּאוּ לְיַד הָאִשָּׁה כִּי יָדוֹ כְּיָדָהּ, כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁיְּקַבֵּל מֹשֶׁה הַמִּצְוָה כְּאִלּוּ קִבְּלוּהָ יִשְׂרָאֵל. וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ, וּבְהַגִּיעַ הַדָּבָר אֵלֶיךָ אַתָּה תּוֹדִיעַ לָהֶם וְעָשׂוּ אוֹתָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ ״תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל