לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ {ס}

לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא, כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא. זהו הדיבור השלישי, האוסר להישבע בשם ה׳ לשוא ולשקר. אונקלוס מתרגם ״לא תימי בשמא דה׳ אלהך למגנא״, לא תישבע בשם ה׳ לחינם. הפסוק אוסר על שימוש בשם ה׳ לשווא, ומדגיש שה׳ לא ינקה את העובר על כך. חומרת האיסור מודגשת בכך שנאמר במפורש שה׳ לא ינקה, כלומר שאין העבירה נמחלת בקלות. הפסוק מלמד על כבוד שם ה׳ ועל הצורך להיזהר מלהזכירו לחינם או בשבועת שקר. יש כאן הדגשה של קדושת שם ה׳, שהשימוש בו מחייב זהירות ורצינות, וכל שימוש בזוי או שקרי בו נחשב לעבירה חמורה שאינה נמחלת בנקל.