וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום. רש״י מבאר ש״חקים ומשפטים צדיקם״ פירושו הגונים ומקובלים. הפסוק ממשיך את הרעיון של הפסוק הקודם ומוסיף מעלה שנייה של ישראל: לא רק הקרבה לה׳ המשיב לתפילות, אלא גם צדק החוקים והמשפטים. אם בפסוק הקודם הודגשה הקרבה לה׳, כאן מודגשת שלמות התורה עצמה, שחוקיה ומשפטיה ישרים והגונים באופן שאין לו מקבילה בשום עם אחר. שני הפסוקים יחד מציגים את ייחודיות ישראל בעיני העמים, הן ביחסו לה׳ והן במעלת תורתו.